גזר דין בתיק ת"פ 39511-06-10

הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ההוכחות, בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 333 + 335(א1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק") ובמספר עבירות של תקיפת בן זוג בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 379 + 382(ב)(1) לחוק.

1.         העובדות:

            הנאשם וש.מ (להלן: "המתלוננת") נישאו והתגוררו יחדיו בביתם בכפר ג'דיידה (להלן: "הבית"). לשניים זו מערכת נישואין שנייה, במהלכה נולדה להם בשנת 2000 בתם המשותפת. כעולה מעדות המתלוננת, אותה מצאתי ראויה לאמון, נהג בה הנאשם לאורך שנים באלימות, כדבר שבשגרה, כל אימת שלא פעלה על פי תכתיביו. מטבע הדברים כאשר מדובר בריבוי מעשים שנעשו לאורך זמן התקשתה המתלוננת למקד אירועים ספציפיים בזמן, במקום ובנסיבות המיוחדות, למעט שני מקרים, האחד שארע באפריל 2010, במהלכו עיקם הנאשם את שתי ידיה של המתלוננת וסטר על פניה. האירוע השני התרחש ביום 14.06.2010.

            באותו ערב שהתה המתלוננת  בחדר השינה. עימה הייתה במיטה בתם הקטינה של בני הזוג. הנאשם ביקש לקיים עם המתלוננת  יחסים ומשזו סירבה, סטר על פניה. המתלוננת ברחה מן החדר והנאשם רדף אחריה במדרגות הבית הפנימיות, הכה אותה, סטר לה ובעט בה. היא שבה לחדרה כדי ליטול עימה את הבת והשתיים נמלטו לדירת קרובי משפחת הנאשם. המתלוננת הפקידה את הבת בידי אחת מקרובותיו של הנאשם והיא עצמה הסתתרה מפני הנאשם בחדר האמבטיה. הנאשם חיפש את המתלוננת ומשמצאה הכה אותה בחוזקה על פניה, סמוך לאוזנה.

            כתוצאה מהמכה נגרם למתלוננת נקב מדמם בעור התוף. המתלוננת סבלה מכאבים עזים, סחרחורת, שיבוש בשווי משקל, פגיעה בשמיעה וטינטון. עקב הפגיעה אושפזה בבית חולים ובהמשך נזקקה לטיפול אמבולטורי.

            אף שלאירוע זה קדמו מעשי תקיפה נוספים, המתלוננת מעולם לא הגישה תלונה למשטרה ואף לא דווחה לגופים הטיפוליים. גם באירוע האחרון, הגם שהתקשרה למשטרה לא סיפרה לשוטרים שהגיעו לבית קרובי הנאשם את אשר ארע. רק בהיותה בביה"ח, חשה מוגנת די הצורך כדי למסור את שארע. המתלוננת הסבירה כי בעבר נמנעה מתלונות, משום שרצתה בכל מאודה לשמר את מסגרת הנישואין ומשום שחשה שאין לה למי לפנות, לאחר שפניותיה בעבר, לאחיו של הנאשם, להתערב להפסקת האלימות, לא נשאו פרי. מעדותה ומעדויות אחרות שוכנעתי שמשפחת הנאשם הייתה מודעת לאלימותו של הנאשם ולא עשתה דבר (ס' 21 בהכרעת הדין).

2.         ראיות לעונש :

            מטעם ב"כ המאשימה הוגש גיליון הרשעות קודמות של הנאשם (תע/1), ובו רישום אחד שעניינו עבירה על חוק התכנון והבנייה. 

            מטעם ההגנה העיד מר אליאס מח'ול, אחיו הבכור של הנאשם. לדבריו, משפחת הנאשם חרטה על דגלה את ערכי החינוך, התרבות, ההשכלה והמקצועיות ואף הנאשם הצליח בעבודתו ופרנס בכבוד את משפחתו. לדבריו, המשפחה מלוכדת בתמיכתה בנאשם ותסייע לו להשתקם, לחיות חיים נאותים ולגדל את בתו. עוד ציין, כי הוא מנסה לגשר בין הנאשם לאשתו, אולם עד כה לא הייתה כל התקדמות.

            מה שלא נשמע מפיו של העד הוא שמץ של גינוי מעשיו של הנאשם ואף לא קורטוב של אמפטיה כלפי המתלוננת. נראה כי אצל הנאשם וסביבתו אין אלימות כלפי בת נתפסת כעומדת בסתירה להתנהגות נורמטיבית.

3.         טיעונים לעונש:

            טיעוני ב"כ המאשימה:

            ב"כ המאשימה ציין בפתח טיעוניו כי הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות ועקב כך נאלצה המתלוננת לעבור חוויה קשה של עדות ממושכת בביהמ"ש. לאורך כל ההליכים הנאשם לא לקח אחריות על מעשיו, לא הביע חרטה ולא גילה כל אמפטיה למתלוננת.

            לדבריו, יש גם לזקוף לחובת הנאשם את העובדה שהאירועים השתרעו על פני תקופה ממושכת וכי האלימות כלפי המתלוננת הייתה שגרת חיים עבורה. חלק מהמעשים בוצעו לעיני בתם הקטינה של בני הזוג. תגובתו האלימה של הנאשם על רקע סירוב המתלוננת לקיים עימו יחסים ליד הבת הקטינה מעידה ביתר שאת על מסוכנותו של הנאשם.

            ב"כ המאשימה הגיש אסופת פסיקה בעבירות דומות: רע"פ 7546/11 בו הנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון והוטל עליו עונש של ארבע שנות מאסר בפועל; ע"פ 9418/09 בו הורשע הנאשם בעבירות דומות נוסף על עבירת מעשה מגונה ונידון ל-42 חודשי מאסר בפועל; ע"פ 2672/08 בו השתמש הנאשם כלפי המתלוננת בסכין יפנית והורשע בעבירות דומות בנוסף על עבירת האיומים ונידון לעשר שנות מאסר בפועל.

            לסיכום טיעוניו, ביקש ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל בסדר גודל של 4 שנים, נוסף על מאסר על תנאי ופיצוי הולם למתלוננת. 

            טיעוני ב"כ הנאשם :

            בפתח טיעוניה של ב"כ הנאשם, היא ביקשה להתחשב בעובדה שהנאשם היה נתון במעצר מיום 17.06.2010 ועד 28.08.2010, שאז שוחרר בתנאי מעצר בית מלא בו שהה במשך שנה וחצי, כשרק בהמשך התאפשר לו לצאת לעבודה. לדבריה, תנאי מעצרו של הנאשם היו קשים מאוד, הוא שהה כל העת בתוך מכולה ביישוב רהט ומשפחתו נאלצה לתמוך בו כלכלית, לטעמה בכך היה די כדי ללמדו לקח.

            בהמשך ציינה ב"כ הנאשם כי כיום אין הנאשם מסוכן למתלוננת, ולראייה במשך כל התקופה בה שהה במעצר בית הוא מעולם לא הפר את תנאיו, וכיום הוא מתגורר במרחק של כ-3 ק"מ מהמתלוננת.